זה התחיל בשמות מוכרים – חברים, אחים לנשק, בני משפחה של חברים קרובים – אנשים שהיו חלק בלתי נפרד מחיינו.
כל שם נוסף גרם טלטלה חזקה בלב, כל פנים שעלו בזיכרון היו לא רק תמונה אלא גם חיוך, קול, רגעים משותפים. הם היו החיים עצמם – עם חלומות, עם מידות ותכונות שהפכו אותם ליקרים כל כך. 

ופתאום – השיחות נפסקו, המפגשים כבר לא יתרחשו, אבל הם לא נעלמו. הם נשארו בנו, במה שהיו, במה שלימדו אותנו, במה שנהיה – בדרך שבה השפיעו לתמיד על כל מי שסבב אותם.

כשחשבתי איך להנציח אותם ולהמשיך את האור המיוחד שלהם, הבנתי שהדרך הנכונה היא לספר את מה שהיה באמת חשוב להם – לא רק מה שעשו, אלא מי שהם היו.
כל אחד מהם האיר בדרכו – באומץ, בענווה, באהבת ישראל, בנדיבות, במסירות, באמונה. הם חיו מתוך ערכים עמוקים, מתוך אמת פנימית שהובילה אותם.

מתוך כך, יצאתי למסע בעקבותיהם. דרך המועדים, הפרשות והמגילות, דרך התנ"ך, דרך לוח השנה היהודי, דרך המסורת של העם שלנו, המשמרת לא רק את ההיסטוריה אלא את עוצמת הרוח והנשמה.